ללכת בדרכם - נחל תמר-צפית
הזמן קצר והאהבה מרובה
זה המוטו והמסר של אלה אור ז"ל, שנספתה באסון צפית ב26/4/2018.
3 שנים אחרי יצאנו לאותו המסלול בעקבותיהם.
מסלול יפה, שליו ופסטורלי מחד, אך סוער ומלא רגש מאידך.
המסלול עצמו קצר, אך לא קל. הוא מתחיל בעליה עם סולמות ויתדות.
מה שהפך את המסלול למרגש ומעורר מחשבות היו חברים של הנספים ובני משפחותיהם שליוו אותנו והסבירו לנו בכל צעד ושעל היכן היו ומה עשו בנקודות אלו שאנו מטיילים בהם כיום, אותם הנערים הנספים.
יהי זכרם ברוך
הטיול מצריך הקפצת רכבים
חניה: בנקודת ההתחלה - תחנת הדלק יש שפע חניה
בנקודת הסיום מחנים את הרכבים לצד בדרך בדרך עפר.
עלות: ללא תשלום
תוכן:
הרבה זמן רציתי לצאת לטייל בנחל תמר-צפית, ולא יצא.
בהתחלה המסלול נראה לי קשה מדי, אחר כך, כשהבנתי שאין לי בעיה לעשות אותו, המיקום נראה לי רחוק מדי (בכל זאת כ3.5 שעות נסיעה מהבית), הטמפרטורות הלכו והתחממו ועוד ועוד סיבות, ואולי תירוצים, לא לעשות את הנחל.
כשהוצע לי להצטרף למסע בדרכם, ללכת בעקבותיהם של נספי אסון צפית ז"ל, ידעתי שהפעם שום תירוץ ושום אמתלה לא יעמדו בדרכי.
וכך יצא שביום שישי האחרון, כשבוע לפני מלאת 3 שנים לאסון, קמתי ב3:00 לפנות בוקר, וירדתי דרומה.
יצאנו כ-25 משתתפים למסע. את המסלול עשינו קבוצה של בלוגרי טיולים ויוצרי תוכן בתחום, בלווית משפחתה של אלה אור ז"ל שנספתה בארוע, חבריה, וכן חברה של גלי בללי ז"ל.
עד עכשיו, שבוע אחרי הטיול, אני עוד מעבדת את החוויה העוצמתית והרגשות שהותיר בי הטיול.
מסיקה מסקנות עם עצמי, חומלת, מתרגשת, כועסת ועוד מנעד שלם של רגשות.
סיפור דרך - המסלול עצמו:
לאחר הקפצת רכבים (לחץ כאן לקישור לוויז לנקודת הסיום), ולאחר שהחנינו את הרכבים בתחנת הדלק מנטה גל -ערבה (לחץ כאן לקישור לוויז), החלנו ללכת בדרך מישורית לצד הכביש. לאחר הליכה קצרה פונים ימינה, בדרך 4x4 המסומנת בסימון שבילים שחור, לכיוון המצוקים והנחל וממשיכים עד שמגיעים לסולמות תמר, כאן חוברים אל המסלול המסומן בירוק.
כאן מתחיל טיפוס קצר אך חד המתאים למיטיבי לכת.
הטיפוס כולל מגוון של סולמות ויתדות.
אנחנו הגענו אל החלק הזה של המסלול עוד לפני השעה 8:00 בבוקר, והסולמות, העשויים מתכת, כבר היו חמים למגע.
חשוב להתחיל את המסלול מוקדם מאד כדי שלא להגיע למצב בו הסולמות רותחים ולא ניתן להשתמש בהם.
בסיומה של העליה, מגיעים אל ראש נחל תמר. כאן אנו פונים מערבה ועוברים להליכה במסלול שבילים כחול.
הנוף הנשקף כאן לעינינו פשוט עוצר נשימה. קצת קשה לנפש לראות את הנוף, השקט והפסטורליות ובו זמנית להבין את גודל האסון שהתחולל.
ממשיכים בהליכה עד שעוברים ממש על שפת המצוק. לאורך ציר התצפיות. רואים את הכביש, המצוקים האינסופיים והנוף המשגע.
אביה של אלה מספר לנו כי כאן צולמה תמונתה אחרונה של אלה. מצמרר.
ניתן לסיים כאן את המסלול ולרדת בסימון שבילים אדום.
אם מובילי הטיול של תלמידי המכינה היו קוראים נכון את השטח, ועושים זאת אז, כל האסון היה נמנע.
ממשיכים במסלול לאורך הסמ"ש הכחול, עד שהוא חובר אל הסמ"ש השחור, ועמו ממשיכים (עם עוד מעט סולמות ויתדות לכיוון למטה) עד לרכבים.
המסע בעקבותיהם:
ללא ספק הטיול הזה ייחרט בזכרוני לזמן רב.
התחלנו את ההליכה בדברי פתיחה של חיים חבשוש, מוביל הטיול, איש טיולים בכל נימי נפשו, ודבריו של איציק אור, אביה של אלה ז"ל.
ההליכה הראשונה היתה שקטה, לרגע הרגשנו כמו בטיול שנתי.
מגיעים אל הסולמות ומתחילים לעלות.
מרגישים את הטמפ' החמה וחושבים על אותם הנערים, שעשו את המסלול, אוחזים ביתדות החמים, לאחר לילה ללא שינה טובה, לאחר שישנו באוהלים במכלאות הגמלים לא רחוק משם.
בהמשך אנו מגלים כי לאחר שבמסע הקודם של אותה המכינה חניכים רבים התיבשו, הוחלט כי למסע הנוכחי החניכים ישאו על גבם בנוסף לכל הציוד גם 8 ליטרים מים לאדם. מדובר על מסלול של כ-5 ק"מ. אין שום צורך בכמות כזו של מים, והמשמעות של עליה בסולמות וביתדות עם כל כך הרבה משקל עודף היא עצומה.
אנחנו מגיעים לסיומה של העליה, איציק מספר לנו קצת על אלה.
הוא משתף כי לאחר שנמצאו התיקי, המשפחה עשתה כל מאמץ, בארץ ובחו"ל לשחזר את הפלאפון ולהציל את התמונות האחרונות של אלה, ואולי גם קצת ממחשבותיה והרגשותיה, הטמונים באוצר זה.
הניסיונות לא צלחו.
ממשיכים ומגיעים אל הנקודה שבה ניתן היה לרדת בסימון האדום לכביש 90.
כאן אנחנו עוברים ממצב של עצב למצב של כעס.
אפשר היה למנוע את האסון.
כאן צולמה התמונה האחרונה של אלה בחיים.
ממשיכים. עוצרים לארוחת בוקר לפני המעבר לסימון השחור. איציק מספר שתמונות מהטול מעידות כי השמיים כבר היו שחורים.
רכב הפיקוד ידע שהשטפון צפוי להגיע מוקדם מהצפוי.
מתחילים במגמת ירידה.
ואז עוצרים.
אנחנו מתישבים מול איציק, והוא מספר כי כאן, בנקודה הזו ממש, תפס אותם השיטפון.
זה לא נתפס.
אנחנו מיד נרד בסולם שבו הם נשטפו.
איציק מספר על המשפחה, משפחת ניצולי שואה, על האחים שלחמו ביחידות נבחרות, ומסיים באמירה פשוטה וכואבת - ואחרי כל מה ששרדנו, איבדנו בת סתם כך. בטיול.
ענבל, חברה של גלי בללי ז"ל מספרת על פועלה של גלי בתנועת הנוער קרמבו, תנועת נוער לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
היא מקריאה לנו שיר שכתבה גלי על נושא הזמן.
פתאום כאן, המלים מקבלות משמעות אחרת, חדשה.
שירים שכתבה גלי בללי ז"ל
ממשיכים. כל אחד עם השקט שלו ועם המחשבות שלו.
ושוב, הנוף פראי, בתולי, שליו, והמחשבות גועשות.
קירות הקניון גבוהים, ההליכה בהם בנסיבות אחרות היתה מדהימה.
הולכים ומפעמים מיופיו של הנחל, ומבינים גם עד כמה הוא מסכן.
בסיומו של המסלול מקיימים טכס קטן. מדליקים נרות, למרגלות דגל ישראל ולצד חולצת התנועה של גלי.
ברקע שומעים את השיר שכתבו חבריה של אלה.
מצלצלים אל אמא של אלה שביקשה לדבר איתנו גם היא.
ולפני שממשיכים, אחד המטיילים מספר שהוא עומד להתנות לתפקיד מ"מ, ומספר כמה הוא לקח מהטיול הזה, יותר מכל קורס הדרכה כזה או אחר.
ואז זה מכה בך. בבטן הרכה.
אני אשת חינוך.
כמה ברת מזל אני שאני זוכה להיות כזו, וכמה אחריות זה מטיל על הכתפיים שלי.
חייבים לחשוב על הכל. חייבים לנהוג משנה זהירות.
בחינוך, נפשות רכות נמצאות בידיים שלך. תחת כנפיך.
ולא רק אחריות, גם צניעות. אין נורא כחטא היוהרה. בדיעבד הסתבר כי מסלול נחל צפית היה חלופה למסלול המקורי שתוכנן. ראשי המכינה טענו כי ההחלפה לנחל צפית היתה חלופה לחלשים.
איפה הצניעות? הענווה?
כל כך חשוב להקשיב לקולות שמסביב. ויתרה מכך, לעודד פתיחות ותקשורת.
חשוב לדעת:
המסלול צריך הקפצת רכבים
המסלו אינו ארוך (כ5-6 ק"מ), אך טכני ודורש כושר טוב.
המסלול חשוף כולו לשמש. יש להצטייד בכובעים ומים
חשוב להתחיל את המסלול מוקדם מאד כדי שלא להגיע למצב בו הסולמות רותחים ולא ניתן להשתמש בהם
חשוב שלא להגיע למסלול עם עודף משקל על הגב כי השימוש ביתדות דורש לדחוף שימוש בידיים וברגלים את עצמנו למעלה
הטיול מצריך הקפצת רכבים
חניה: בנקודת ההתחלה - תחנת הדלק יש שפע חניה
בנקודת הסיום מחנים את הרכבים לצד בדרך בדרך עפר.
עלות: ללא תשלום
אני מזמינה אתכם לפגוש אותי בטיולים שלי בלייב בחשבון האינסטגרם שלי:
ובקבוצת הפייסבוק שלי:
